החלטה בתיק ס"ע 33142-07-11

1.         לפניי בקשת הנתבע (להלן: " המבקש") לחיוב התובע (להלן: " המשיב") בהפקדת ערובה להבטחת הוצאותיו.

2.         להלן עיקר טיעוני המבקש :

א.         המשיב מתגורר בתאילנד ודי בעובדה זו כשלעצמה על מנת לחייבו בהפקדת ערובה.

ב.         תביעת המשיב הוגשה למעלה מ -4 שנים מתום יחסי העבודה בין הצדדים, כאשר המשיב נמצא בתאילנד וכלל לא ברור אם הוא רשאי להיכנס למדינה שוב.

ג.          תביעתו של המשיב הוגשה בשיהוי ניכר, אינה מבוססת ובחלקה אף חלה התישנות.

ד.         צירוף הנסיבות בתיק זה הכוללות בחובן את היותו של המשיב תושב חו"ל, נטול נכסים בארץ, הנמצא במצב כלכלי רעוע והמגיש תביעה שסיכוייה להתקבל קלושים, מצדיק קבלת הבקשה.

ה.         ככל שלא יחוייב המשיב להפקיד ערובה עלול להיגרם למבקש נזק בלתי הפיך במידה והתביעה תידחה.

3.         להלן עיקר טיעוני המשיב :

א.         במסגרת כתב התביעה, ביקש המשיב לחייב את המבקש בתשלום סכומים המגיעים לו בגין התקופה שלא התיישנה.

ב.         גם את התקיימו התנאים הפורמאליים לחיוב בהפקדת ערובה, שומה על בית הדין להפעיל את עיקרון המידתיות ולבחון אם קיימים אמצעים חלופים היכולים למזער את הפגיעה בזכות הגישה לערכאות.

ג.          מדובר בתביעה שסיכוייה טובים ביותר ולא בכדי מצא המבקש לנכון להגיש בקשה זו שמטרתה לנצל את מעמדו הכלכלי של המשיב.

ד.         הלכה פסוקה היא כי אין להניח מראש שכל עובד זר אשר עזב את הארץ לא יקיים את התחייבויותיו כפי שתיקבענה בפסק דין.

ה.         ככל שתוטל על המשיב ערובה, הרי בפניו יוצב קושי רב לממש את זכותו לפנות לערכאות, ומשכך יש לדחות את הבקשה. 

4.                      המסגרת הנורמטיבית:

א.         תקנה 519 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד - 1984, שעניינה הפקדת ערובה לתשלום הוצאות, קובעת כי:

"בית המשפט או הרשם רשאי, אם נראה לו הדבר, לצוות על תובע ליתן ערובה לתשלום כל הוצאותיו של נתבע".

תקנה זו אומצה בפסיקת בתי הדין לעבודה מכח סעיף 33 לחוק בית הדין לעבודה, התשכ"ט-1969, וזאת בהעדר תקנה מקבילה לה או תקנה המאמצת הוראותיה בתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב-1991.

בפסיקת בית הדין הארצי לעבודה נקבע כי זכות הגישה לערכאות והזכות לממש זכויות מתחום משפט העבודה גוברות על פי רוב על זכות הנתבע להבטיח כי יהיה לו מהיכן לגבות את הוצאותיו, אלא אם כן הוכיח הנתבע כי ייגרם לו נזק של ממש כתוצאה מהגשת התובענה, ו/או שהתביעה מופרכת על פניה ו/או שבעבר הושתו על התובע הוצאות משפט או חיובים אחרים אותם לא פרע [ראו ע"ע 1064/00 דניאל קיניאנג'וי נ' אוליצקי עבודות עפר כבישים ופיתוח בע"מ, פס"ד מיום 29/08/00; ע"ע 1155/00 אניקה גונגנו נ' אם.אי.סי.אס כוח אדם, הנדסה ובנייה בע"מ, פס"ד מיום 20/12/00; ע"ע 1424/02 פתחי אבו נאסר נ' SAINT PETER IN GALLICANTU, פס"ד מיום 06/07/03 , (להלן: " פרשת אבו נאסר"].

בפרשת אבו נאסר, מנה בית הדין הארצי לעבודה את הנסיבות שבהן יעתר בית הדין לבקשה להפקדת ערובה להבטחת הוצאות בעל דין: